לאוניד  פדרול  מנהל ואוצר הפסטיבל

אני שמח שהיוזמה שלי – להציג את עבודותיהם של הצלמים-העולים בתערוכה אחת – זכתה להיענות ולתמיכה רבה. במסגרת פסטיבל הצילום הראשון "עולים חדשים מצלמים בישראל", שהתקיים בתחילת שנת 2008 ב"בית-סוקולוב" בתל-אביב, נפתחה תערוכה שהוצגה לאחר מכן ב-12 קניונים בארץ בתמיכת חברת "קניוני ישראל", וביקרו בה מאות אלפי איש. בחודש מאי נפתחה התערוכה בקזחסטן, במסגרת חגיגות ה-60 למדינת ישראל ובתמיכת משרד החוץ.

הוועד המארגן התחיל בהכנת הפסטיבל השני כבר מאז חודש מרס, וזאת בהבנה כי מדובר בפרוייקט מיוחד במינו המוקדש לשנה ה-60 למדינת ישראל.

הפרוייקט נתמך על-ידי המשרד לקליטת העלייה, משרד התרבות, המדע והספורט ו"סיטי-קולג'". נבדקו מאות עבודות, ומהן נבחרו לפסטיבל כ-110 צילומים מעשה ידם של ארבעים אמנים. הרעיון העומד מאחורי פסטיבל הצילום האמנותי הוא להפגיש לראשונה צלמים-עולים, נציגי אסכולות צילום שונות – רוסית, בלטית, אירופית ואמריקנית, שכל עבודותיהם צולמו בישראל.

זהו מעין ניסוי שיתרום, כך אנו מקווים, לאמנות הצילום הישראלית, שתצא נשכרת משילוב הניסיון האמנותי הרב של העולים עם המציאות החדשה שאליה נחשפו בארץ. פסטיבל הצילום האמנותי השני לצלמים-עולים יתרום ללא ספק להעשרת התרבות הישראלית ולדו-השיח האמנותי המתרחש בה.

הצלחת הפסטיבל הנוכחי – העולה בהיקפו על הראשון – תסייע, כמצופה, למסד מפעל חשוב זה ותביא לכך שבשנה הבאה יוגדל הסיוע למימושו וניתן יהיה להרחיבו ולהעשירו.

הצלם והצייר הם שני אמנים שונים המדברים על אותם דברים בשפות שונות. השפעתם ההדדית של שני עולמות אלה (הצילום והציור) היא חסרת גבולות ומעצורים ולעיתים אף קשה להבדיל בין השניים.

העניין שלי בצילום (למרות היותי צייר) הוא עמוק ולא פסק מאז שנות ה-70-60, כאשר התחלתי לצלם במצלמת 'פייד' של אבי.  זו נעשתה  מחלקים של  מצלמה   'צייס'  שהובאו מגרמניה בימי מלחמת העולם השנייה. את חדר האמבטיה שלנו הפכתי לחדר חושך שבו פיתחתי והדפסתי את התמונות הראשונות שלי, כמו רובנו באותם ימים.

אני מאחל לצלמים להישאר צלמים במלוא משמעות המילה, כלומר  "לצייר בצל ואור" ולהשתמש עד כמה שפחות ב'פוטושופ', שהוא כמובן "כל יכול" ובגלל זה – פחות מעניין מבחינתי.

למעלה